החופשה האחרונה

כן, כן, החופשה האחרונה על משקל הסעודה האחרונה.

כשגיליתי שאני בהריון הדבר הראשון שעשיתי (טוב נו, שני, אחרי שסיפרתי לבעלי) היה לחשוב איך אני דוחפת כמה שיותר חופשות עד הלידה ומתי.

אגב בואו נפתח את זה, אחת הסיבות העיקריות שדחיתי את עניין הילדים עד עכשיו היתה שידעתי שהחופשות שלי לעולם לא יראו אותו דבר…

אז במקרה חופשה אחת לנקסוס כבר היתה מוזמנת עוד לפני שידעתי.

חופשה נוספת נקבעה ללונדון כמובן. חיפשתי יעד מערבי עם טיסה לא ארוכה ולונדון היא העיר האהובה עלינו אז זה היה מתבקש.

ואז כבר הגעתי לשיא החורף ואחרי שסבלתי קשות מהקור בלונדון בנובמבר, הבנתי שאין טעם בשבילי לטוס לאירופה בתקופה הזאת.

מה שנשאר זה חופשה בארץ.

לא שזה רע, אבל זה לא חו"ל.

בעצם כשחושבים על זה לחופשה בארץ יש כמה יתרונות מובהקים על טיול בחו"ל (זו אני מנסה להסתכל על הכוס המלאה ). אין בזבוז זמן על נסיעות לשדה וטיסות, הכל הרבה יותר זורם ודורש פחות תכנון מראש ויש משהו נחמד בתחושת המוכרות הזאת, בניגוד לזרות שמרגישים בחו"ל, לפחות בהתחלה.

החופשה התחלקה לשני חלקים – לילה בת"א ושני לילות בדרום.

האמת שתמיד רציתי לנפוש בת"א ואף פעם לא יצא, אז חשבתי שהפעם זו הזדמנות מצויינת.

החלק התל אביבי התמקד בעיקר באוכל והחלק הדרומי התמקד במנוחה, הגיוני סה"כ – קודם אוכלים אח"כ נחים

ספוילר לחלק של הדרום 🙂

כיאה לחופשה אחרונה החלטתי להתפנק על מלון בוטיק בנווה צדק. אמנם הסגנון העיצובי שלו הוא קצת רומנטי מדי בשבילי אבל הייתי מוכנה להתעלם מזה.

למלון יש 3 חדרים בלבד ואנחנו לקחנו את הסוויטה. בניגוד לרוב המלונות בת"א ובערים גדולות בכלל החדר היה ענק (!) בנוסף למיטה יש סלון מרווח מאוד ויש גם מרפסת קטנה.

המיקום של המלון מושלם, בתחילת נווה צדק, דקה מרחוב רוטשילד. לא הזזנו את האוטו מהחניה כל הסופ"ש ופשוט הלכנו ברגל לכל המקומות.

הדבר האחרון הנהדר במלון הזה זה הבעלים – אלי אדם מקסים ונעים ורואים שממש אכפת לו מהאורחים שלו. היה מאוד כיף לדבר איתו והוא דאג לנו לכל מה שהיינו צריכים.

אני חייבת להגיד שברוב המקרים כשאנחנו מגיעים לצימרים בארץ, יש איזו תחושת מסוייגות מסויימת מצד המארחים. גם הנחמדים שבניהם כאילו עדיין חשדנים לגבי האורחים. אצל אלי ממש לא הרגשנו את זה וזה היה ממש כיף.

מלון טריאסטה נווה צדק

הגענו לת"א בצהריים ישר לארוחת צהריים במסעדת א-לה-רמפה.

לא שמעתי עליה עד לנסיעה אך כשחיפשתי המלצות למסעדות חברה המליצה לי עליה וזו היתה המלצה מעולה.

המסעדה צמחונית עם אוכל מצויין. אני חושבת שאכלתי שם את הכרובית הכי טעימה שאכלתי בחיי.

אחרי שהזמנו 4 מנות לא נשאר לנו מקום לקינוח שזה מאוד לא אופייני לנו. חזרנו למלון לנוח ולעכל.

בערב הלכנו לאכול במסקל. זה בר מקסיקני שרציתי ללכת אליו כבר הרבה זמן ולא יצא. הוא נמצא בפלורנטין בערך רבע שעה הליכה מהמלון שלנו.

האווירה במקום כיפית ממש והעיצוב מקסיקני אותנטי. המנה שהזמנתי היתה קצת מאכזבת לצערי אבל המנה שמתן הזמין היתה מעולה (היא נקראת צ'ימיצ'נגה אם תהיתם).

גם הפעם החלטנו לוותר על קינוח, קצת בגלל שלא היה לנו מקום והרבה בגלל שקינוחים מקסיקניים זה פחות הקטע שלנו.

את הקינוח שלנו שמרנו למשק ברזילי. מסעדה טבעונית מעולה שכבר אכלתי בה בעבר ובמקרה היתה ממש מול המלון שלנו.

עוד לפני שנכנסנו ידעתי מה אני הולכת להזמין – טירמיסו.

בגדול אני די חולת טירמיסו ולאור מצבי ההריוני לא אכלתי כזה בחודשים האחרונים. טירמיסו טבעוני הוא פתרון מצויין ובמיוחד שהם עושים אותו כל כך טוב. הוא אשכרה טעים יותר מחלק מהטירמיסואים האמיתיים שאכלתי בחיי.

צ'ימיצ'נגה מעולה במסקל

למחרת היה לנו סיור אוכל מוזמן לשעה 11 כך שהחלטנו לוותר על ארוחת בוקר.

הסיור היה במטבחי המהגרים בדרום ת"א והיה אחד הסיורים הטובים שהייתי בהם. הזמנו אותו דרך פאנזינג ולמזלנו נפלנו על סיור אינטימי במיוחד, רק אנחנו ועוד זוג.

מוני המדריך היה מרתק. הוא מלא ידע והיה ממש כיף ומלמד לעשות איתו את הסיור. מוני גם מפנק ביין לכל אורך הדרך כך שלבוא על קיבה ריקה עלול להיות קצת מסוכן .

בסיור טעמנו אוכל סיני, אריתראי וסודני. כולם היו מאוד טעימים והיה מגניב להכיר מאכלים חדשים.

סיימנו את הסיור בבית קפה אותנטי למדי עם קפה שחור מעולה ונרגילה מצויינת (שלצערי לא יכולתי להנות ממנה הרבה).

דים סאם בסיור אוכל לא סביר בדרום ת"א

בסוף הסיור נכנסו לאחת המכולות האסייתיות שבנווה שאנן והצטיידנו במצרכים לארוחת הערב.

לאחר התארגנויות נוספות יצאנו לדרכנו לכיוון צוקים.

הנסיעה ארכה שעתיים וחצי ובסופה הגענו בדיוק בשקיעה המרהיבה למדברא.

מדברא הוא מסוג המקומות האלה שאיך שהגעתי אליו הרגשתי בבית.

זה לא קורה לי הרבה.

לפעמים אני מתחילה להרגיש בבית רק אחרי כמה שעות/יום ולעיתים זה לא קורה בכלל.

זה גם מקום שברור לי שאחזור אליו בעתיד ולו רק כדי לנצל את ההוט-טאב שנמצא תחת שמי המדבר ולא יכולתי לנצל אותו הפעם.

המקום בנוי כמו כפר קטן, דיברנו על זה שזה מזכיר קצת ישובים תנכיים. כמה בקתות מפוזרות ורחוקות יחסית אחת מהשנייה ונופי מדבר מכל עבר.

אנחנו ישנו בבקתת קדמה שנמצאת יחסית קרוב לכניסה, זה יתרון כי לא צריך ללכת הרבה לחניה (אין כניסת רכבים למתחם וחוץ מבצ'ק אין/אאוט שהביאו אותנו עם באגי, מתניידים שם רגלית).

בבקתה יש מקלחת, חדר שינה סלון ומטבחון.

מחוץ לבקתה יש כמה פינות ישיבה, ערסל ושתי בריכות קטנות, אחת קרה ואחת חמה (ההוט-טאב שדיברתי עליו קודם, שאי אפשר לקרוא לו ג'קוזי כי אין בו זרמים).

את רוב הארוחות בישלנו בעצמנו. טוב, מתן בישל, אני אכלתי… אבל את ארוחת הבוקר ביום הראשון אכלנו במעדנייה.

המעדנייה נמצאת בכניסה לצוקים ויש בה בעיקר סנדביצ'ים ופסטות.

אנחנו הלכנו על הסנדביצ'ים והיה ממש טעים.

אחרי ארוחת הבוקר המאוחרת נסענו לסופר בעין יהב לקנות עוד מצרכים להמשך החופשה.

כשחזרנו נהננו מהבריכה ועשינו קצת צילומי הריון.

אחר הצהריים הלכנו לחדר בריחה במדבר.

בתיאוריה זה נשמע לי מגניב ממש, אבל למעשה זה יותר כמו חפש את המטמון.

היה נחמד, אבל לטעמי זה פעילות שהרבה יותר מתאימה אם באים עם ילדים.

הרמה של החידות לא היתה מספיק מאתגרת עבורנו.

ארוחת בוקר במעדנייה בצוקים

את הדרך חזרה בחרנו לעשות דרך ים המלח וירושלים.

זאת אמנם הדרך הארוכה יותר אבל התחשק לנו לראות את הנופים של ים המלח ובעיקר רצינו לעצור בשוק מחנה יהודה ולאכול שם אמפנדס.

לפני קצת יותר משנה כשהיינו בירושלים, גיליתי מקום נהדר שנקרא ארחנטו (Argento). זו מסעדה קטנטונת שנמצאת בתוך שוק מחנה יהודה ומתמחה באמפנדס.

אין לי ספק שזה האמפנדס הכי טעימים בארץ (הם אפילו טעימים יותר מרוב האמפנדס שאכלתי בארגנטינה).

מעבר לזה שטעים שם, יש גם אווירה נהדרת בזכות המוסיקה הספרדית שתמיד מתנגנת ברקע.

יאמי!

זהו, כאן נגמרה החופשה האחרונה שלנו.

מכאן תצפו לפוסטים באווירה קצת שונה של "איך לטוס לחו"ל עם תינוק קטנטן ולשרוד כדי לספר" או לחלופין "איך לנסוע לחו"ל ולהשאיר תינוק קטנטן עם סבא וסבתא בארץ ולשרוד כדי לספר"