אם יוצאים מהמסלול המוכר, מגיעים למקומות נפלאים

ד"ר סוס אמר "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" ואין לי ספק שזה משפט שכל חובב טיולים יסכים איתו. הפעם רציתי לקחת את המשפט הזה צעד אחד קדימה, ולדבר על מקומות מקסימים שמגלים אם יוצאים מהמסלול התיירותי המוכר והשחוק. 

הרעיון לפוסט הזה עלה לי בעקבות הטיול שלנו לצפון איטליה שם גילינו במקרה את אגם נמביה. את הסיפור המלא כתבתי בפוסט ההמלצות על אגמים באיטליה, אך בקצרה אספר שגילינו אותו כשהסתכלנו במפת גוגל ובהחלטה של רגע החלטנו לחפש אותו. הוא היה הפתעת הטיול.

ביקשתי מחבריי, בלוגרי הטיולים שיספרו על מקום לא מוכר בחו"ל שגילו במקרה וכיצד גילו אותו.

אני מקווה שהפוסט הזה יתן לכם רעיונות והשראה לסטות מהמסלול ולגלות מקומות חדשים.

מיכל בן ארי מנור מהבלוג "רואה עולם", גילתה מקום קסום באופן דומה לשלי, היא מספרת:

בדרום מערב אירלנד יש שלל מקומות מרהיבים, הרבה מהם כמו טבעת קרי, צוקי מוהיר או פארק לאומי קילרני כבר הפכו לאתרי חובה בקרב המטיילים באירלנד. אני חיפשתי בנסיעה המשפחתית שלנו גם להגיע אל המקומות הפחות מוכרים.

כמה ימים לפני הטיסה, ידיד שבדיוק חזר מאירלנד, המליץ בפורום משפחות בלמטייל על טבעת ברה (Beara Peninsula), האחות הפחות תיירותית בקרב חצאי האיים הידועים יותר. סימנתי לעצמי את המקום כאופציונלי, והתחלתי לנבור בגוגל מאפס על מנת לגלות מה בדיוק יש שם. הגדלתי עוד ועוד את המפה, בעיקר לאורך הדרך האטלנטית, ולפתע מצאתי שם שעורר את סקרנותי "Glengarriff Blue Pool". גיגלתי קצת, אבל לא מצאתי הרבה מידע על המקום, למעט טקסט קצרצר וכמה תמונות מרהיבות שהציתו את התלהבותי. החלטתי להמר וצירפתי את הבריכה הכחולה ליום הנסיעה לטבעת ברה.

למזלי ההימור היה מוצלח ביותר. מדובר במעגן קטן וקסום ממנו יוצאת המעבורת הקטנה לאי גרניש. הבריכה נוצרה במפגש בין הנהר ללשון הים המובילה לאוקיינוס האטלנטי. מנקודת המעגן מתפצלים מספר מסלולים המטפסים ביער סבוך וכוללים נקודות עצירה עם נוף משגע אל הבריכה/מפרץ, שמימיו תכולים באופן יוצא דופן. אחד המסלולים אף מסתיים בחוף סלעי קטן בו ניתן להתמסר לשמש, כמו גם לאזור אומץ ולטבול במים הקרים. לצערנו לא הבאנו עימנו בגדי ים, כך שרק יכולנו להביט בקנאה במקומיים ששחו במים להנאתם.

מיקום: העיירה Glengarriff  יש שילוט לבריכה הכחולה ולמעבורת לאי גרניש מהרחוב הראשי של העיירה.

לקריאת חוויות נוספות של מיכל מהטיול באירלנד, בקרו בבלוג שלה.

 מיכל בן ארי מנור Glengarriff Blue Pool 

גם כרמל קמין מהבלוג "מסוף כרמלית" חיפשה בטיול שלה להודו מקומות פחות מוכרים:

בטיול שלי להודו הגעתי לדרמאסללה, יעד סופר מוכר ואהוב על הישראלים. חיפשתי לעשות טרק בטבע שהוא לא הטריונד (טיול יום לתצפית שכולם הולכים אליו). חקרתי קצת עם סוכן מקומי שהמליץ על טרק בן שלושה ימים לאגם קרארי שענה על כל הציפיות לטרק טבע שקט ופסטורלי. לקח יום וחצי לטפס אל האגם הזה ובדרך עברנו ביער אלונים מהמם, חצינו כמה וכמה פעמים את נחל קרארי השוצף והצטלמנו עם המון עיזים וכבשים שהסתובבו שם חופשי. ברגע שהתרחקנו מהמולת העיר נגמרה הקליטה הסלולרית והתחילה דממה אמיתית. בדרך חזרה עברנו דרך פסגה אחרת עם תצפית מטריפה. בקיצור אז אם יוצא לכם לעבור בסביבה – לגמרי ממליצה על הטיול הזה.

סיפור הדרך המלא של הטרק נמצא בבלוג של כרמל.

 

הטרק לאגם קרארי – כרמל קמין

דרך נוספת שאהובה עלי לגילוי מקומות חדשים היא פשוט לשוטט ללא יעד מוגדר. אורלי אופק מהבלוג "חלומות באופק" גילתה בזכות שיטוטיה בקופנהגן פארק מקסים:

באביב טיילתי בקופנהגן, ובשיטוטיי בעיר יפיפיה זאת גיליתי במקרה פינת קסם: ה– Kastellet – 
זהו פארק ירוק מיוחד במינו, בצורת כוכב עם חמש פינות, הממוקם על שרידי מצודה ולה שתי חומות מבוצרות, וביניהן תעלת מים וגשרים מעליה. מסביב לשרידי החומות מוצבים תותחים עתיקים, ובתוך שטח המבצר ישנו בסיס צבאי פעיל, ואפילו טחנת רוח – Kastelsmøllen, כמו בהולנד!

טיילתי להנאתי, מקיפה את הכוכב, יחד עם תיירים ומקומיים שרצים בפארק או נחים על הדשא הירוק. במי תעלת המים המקיפה את המבצר שטים ברבורים, ברבורה קיננה בין קני הסוף, והכל נראה כה פסטורלי וקסום!
בפינה הצפון-מזרחית של הכוכב, יושבת על סלע בשפת הים כוכבת קופנהגנית מפורסמת למדי – הרי זאת בת הים הקטנה. לעומתה, בפינה הדרום-מזרחית של הכוכב נמצאת מזרקת גפיון המפוארת, ובמרכזה המונומנט הגדול ביותר בקופנהגן – פסל האלה הסקנדינבית Gefjun, רכובה על מחרשה הרתומה לשוורים.
הטיול המהנה באיזור מבצר הכוכב, ה-Kastellet, אותו גיליתי מחוץ לתכנון הטיול המקורי, היה הפתעה מושלמת עבורי!

חוויות נוספות של אורלי מקופנהגן תוכלו לקרוא בבלוג שלה.

ה-Kestellet  אורלי אופק

כששילה ברון מהבלוג travel with Sheila, טיילה באנטוורפן היא הלכה בעקבות סמטה שסיקרנה אותה:

בעיר העתיקה של אנטוורפן- בלגיה ישנה סמטה קטנה ומטריפה שמרגישה כאילו נכנסתי לסרט של הארי פוטר. עליתי עליה במקרה לפני כ-10 שנים (הרבה לפני שכתבתי עליה ופתחתי בלוג) פשוט ראיתי שיש מרווח בין הבתים וזה גרם לי להיכנס. היום יש לסמטה שלט והיא מפורסמת יותר אבל אז זו היתה הפתעה מקסימה. בכל מקרה אני בטוחה שמי שלא שמע עליה לא יגיע אליה בזמן השיטוטים בעיר.

אם גם אתם רוצים להגיע אליה חפשו את "The secret Vlaeykensgang alley". חוץ מהסמטה הזו, שילה כתבה על עוד כמה סיבות טובות שבגללן כדאי להגיע לאנטוורפן

 

שילה ברון – The secret Vlaeykensgang alley

בטיול לעמק הלואר שבצרפת, החברים שטיילו עם ניני אטלס, מהבלוג "חמושה בעדשה" רצו לסטות מהדרך כי ראו יקב שעניין אותם. לשמחתם הדבר גרם להם לגלות את העיירה מונטסרו montsoreau ואת שוק הפשפשים שלה. ניני מספרת על החווייה:

כשהנהר נותן תפאורה נפלאה ומהפנטת, חיכה לנו שוק פשפשים מרהיב ונפלא ביותר. מאחר והגענו לעת צהריים, היה משהו מנומנם ויפהפה בהתקבצויות של אנשי השוק יחד לשבת ולסעוד את לבם, תוך שהקונים הפוטנציאלים מסתובבים בין הדוכנים מבלי מפריע.

מתברר שמזה 25 שנים כל יום ראשון השני של החודש הוא יום מיוחד בו עשרות ציידי עתיקות ואספנים מכל רחבי צרפת, מגיעים אל הכפר היפה ומקווים למצוא בו מציאה נדירה, תוך כדי כך שהם נודדים בין דוכני הסוחרים על הנהר.

השוק הוא שוק קבוע, שאינו מיועד לתיירים, ומשקף אחת לאחת את חיי התושבים. הם נוהגים להביא לשוק דברים שמבחינתם פג תוקפם ואין להם צורך בהם יותר ויחד עם  סוחרי עתיקות של ממש מביאים לשם את מרכולתם היפהפייה וחולקים את גדת הנהר.
מוינטאג' ועד ענתיקה מקיטש ועד קערת פלסטיק, בגדים, וילונות תחרה ועוד. 
תוכלו למצוא שם הכל. איזה מזל, שבמקרה עברנו שם ביום ראשון השני של החודש.

יש שם טירה (שלא ביקרנו בה) שגם היא וגם הכפר מוזכרים בסיפוריו של אלכסנדר דיומא. הכפר עצמו יפהפה ויש לו שלושה פרחים בתחרות הכפרים והעיירות הכי יפים של צרפת, אבל אנחנו מצאנו את עצמינו משוטטים בין  הדוכנים זמן ארוך משתכננו כך שמהכפר היהפה עצמו ראינו רק מעט.

שוק הפשפשים במונטסרו – ניני אטלס

אי אפשר לדבר על שווקי פשפשים ולא לדבר על רחלי לביא-דגן מהבלוג "רק-עתיק". רחלי חובבת וינטג' מושבעת אך המקום שגילתה במקרה, היה בטיול שתכננה בעקבות ואן-גוך:

בעקבות מחקר ותכנון של טיול ופוסט שלי על חייו של ואן-גוך בהולנד, הגעתי לכפר קטן בו ממוקמת אחת מטחנות המים אותן נהג ואן-גוך לצייר. למעשה הטחנה נמצאת בשולי הכפר באזור כפרי יפה ואין מגיעים אליה אלא אם כן יודעים לחפש אותה. זוהי טחנה כפולה על גדות נחל, ציורית להפליא. הטחנה נמצאת מחוץ לכפר. הכתובת היא Hooijdonk 10, Nuenen, ניתן לחנות ממש בסמוך לטחנה.

בבלוג של רחלי תוכלו לקרוא את מסלול הטיול המלא בעקבותיו של ואן-גוך.

 

טחנת המים ליד הכפר נואנן – רחלי לביא דגן

במקרה של זיוה רענן מהבלוג "שמתי לב", היא הגיעה למקום מיוחד כי שמעה משהו שסיקרן אותה:

נסעתי עם אחותי ליפן. ביום הראשון לשהות שלנו בקיוטו טיילנו בין אתרים מרכזיים. באותו יום ירד גשם במשך שעות רבות. גיליתי שאני לא ערוכה מספיק טוב לגשם ונרטבתי. היה לי קר ומציק. הביקור בטירת ניג'ו היה מעניין, ועדיין התקשיתי לסבול את הרטיבות. אמרתי לאחותי שאתן הזדמנות לעוד אתר אחד ואם עדיין אסבול מהקור אחזור לדירה ששכרנו כי לא נעים לי כך. 

עלינו על אוטובוס שנוסע למקדש הזהב המפורסם. בדרך שמעתי הודעה בכריזה שהאוטובוס עומד לעצור בתחנת המקדש Daitoku-ji. בהחלטה של רגע ירדנו והלכנו אל המקדש. מתחם המקדש מוקף בחומה. כשנכנסנו אליה התברר שבמקום יש הרבה מקדשים, ששבילים רבים מוליכים אליהם. התחלנו ללכת בהם והרגשנו כמו במבוך שאנו משוטטות בו ומגלות הפתעות. 

נכנסנו לאחד ממקדשי המשנה האלה. כניסה מסתורית הובילה אל מערכת של חדרים. מחלונותיהם נשקף גן מקסים. הגענו אל חדר עם חלון גדול הנפתח אל גן יפהפה. התיישבנו מול החלון. שקט היה מסביב. כל ההמולה שחווינו בטירת ניג'ו וברחוב לא היתה כאן. מדי פעם עבר תייר סקרן והמשיך לחדר הבא. החדר היה מחומם והסרתי את השכבות העליונות של הבגדים. התחלתי להתחמם. הרגשתי שאני יכולה לשבת שעות מול תמונת גן העדן הזאת הממוסגרת בפריים של החלון. זאת החוויה שציפיתי לה ביפן.

חוויות נוספות של זיוה מקיוטו תוכלו לקרוא בבלוג שלה.

מקדש Daitoku-ji – זיוה רענן

זיוה הזכירה חוסר מזל עם מזג האוויר, אך הסיפור של אילנה בר, מהבלוג "יצאתי מביתי למסעותי", מוכיח שלפעמים ממזג אוויר גרוע יכול לצאת משהו טוב:

יצאתי בקיץ האחרון לטרק בן שמונה ימים בדולומיטים האיטלקיים, טרק המכונה AV1 שמפנק את המטיילים בו בנופים עוצרי נשימה של טבע פראי והרים בעלי קצוות משוננים. בתום היום השביעי לטרק, לאור העייפות המצטברת ולאור תחזית מזג האוויר שדיווחה על גשמים עזים שצפויים לרדת החלטנו לשנות את המסלול של היום האחרון. במקום לצעוד לפי המסלול המקובל שבגשם עלול להיות מאתגר ואולי גם מסוכן החלטנו ללכת בדרך אחרת שעולה ביער ותוביל אותנו לעיירה הסמוכה Forno di Zoldo

כשתכננו את המסלול החלופי לא ידענו איזו הפתעה מחכה לנו כשנסיים את ההליכה ביער ונחלוף דרך כפר קטן ועתיק מאוד, בשם Colcerver בגובה של 1221 מ'. זהו כפר שננטש וכיום מאוכלס בדלילות ע"י מספר תושבים בעיקר בעונת הקיץ. המתזל מזלנו ובאותו הזמן שחצינו את הכפר פגשנו באלברטו, ולשמחתנו היתה בחבורה הקטנה שלנו גם דוברת איטלקית שתירגמה את דבריו. נוצר מפגש שכולו סקרנות ופתיחות. אלברטו פתח בפנינו את ביתו, הזמין אותנו לשתות קפה ולשמוע את הסיפור שלו. התרגשנו לפגוש איש חביב ומוכשר מאוד, שיצא לפנסיה והרגיש קול שקרא לו להגיע לכפר המרוחק הזה ולרכוש לו בו בית. הוא שיפץ את הבית הישן במו ידיו, בקומה ראשונה הקים סטודיו לפיסול בעץ, שם הוא יוצר את הפסלים שלו ומציב אותם ברחוב הראשי בכפר ובביתו. אין לו עיניין להציג את עבודותיו בגלריה או למכור אותן, הוא עושה זאת להנאתו בלבד. לשאלתנו איך הוא חי לבדו, כיצד הוא מסתדר, ענה שזו הבחירה שלו, שהוא מעדיף לחיות בכזה מקום מרוחק, קרוב מאוד לטבע. יש בכפר חשמל, מים, רשת סלולרית וגישה לכביש, ככה שזה אינו מקום מבודד לגמרי. יש בכפר גם בית הארחה שיכול להתאים למי שמעוניין להתרחק מההמולה הסואנת ולספוג שקט. 

עבורינו זו היתה חוויה מיוחדת ומפתיעה להיקלע למטבח של אדם זר, אמן מקומי, לשוחח איתו, לשתות קפה, להתעניין בו, בהחלטה שקיבל לפרוש ממירוץ העכברים ולהקים את ביתו במו ידיו במקום כ"כ מרוחק. אלמלא שינינו את מסלול ההליכה לא היינו יודעים שמקום כזה בכלל קיים ולא היינו פוגשים את אלברטו, מפגש שנתן לנו חומר למחשבה. 

בתמונה, בתי הכפר הישנים, מקושטים בתמונות ישנות שמתארות את חיי הכפר לפני שננטש ע"י תושביו המקוריים. הדמות בחולצה הצהובה, זהו אלברטו.

לקריאת הסיפור המלא על הטרק שעשתה אילנה.

 אילנה בר – Colcerver הכפר

גם יפעת פיירמן מהבלוג "גלויה" מצאה את עצמה משנה תוכניות בעקבות מזג אוויר:

לפני מספר שנים, בתקופת חגי תשרי, נסענו שתי משפחות ליוון. תכננתי את הטיול זמן רב מראש. בחרנו לטייל במרכז וצפון יוון, בעיקר טיולי הליכה. חיפשתי מידע באתרי האינטרנט השונים, ארגנתי מסלול, הזמנתי מקומות לינה וגם רכבים. הכל היה מוכן ומאורגן. ככל שהתקרב יום הטיסה הבנו שמזג האוויר לא משתף פעולה עם התוכניות שלנו. יום לפני הטיסה חישבנו מסלול מחדש. ביטלתי את המלונות שהזמנתי ובספונטניות נסענו לקצה הדרומי של יבשת יוון, לפלופונז, למפרץ קלמטה Kalamata. נסענו בלי מידע, בלי תוכניות, הדבר היחיד שהצלחנו לארגן מראש היתה וילה שמצאנו. כאשר הגענו לוילה נותרנו חסרי מילים. בוילה כזאת מפנקת לא היינו וגם לא נהיה בקרוב. היא היתה מרווחת ומרוהטת באסתטיות, המטבח היה מאובזר בכל מה שהיינו צריכים וגם במה שלא. מבחוץ הקיפה את הוילה חצר גדולה שבה בריכה פרטית ענקית ויפה וממנה נשקף הנוף הנפלא של מפרץ קלמטה. (אם תרצו להזמין את הוילה, צרו קשר עם הבעלים ג'ורג' במייל –  ina.x.consulting@gmail.com)

לאורך כל השבוע שבו שהיינו בוילה גילינו מקומות יפים ומהנים. לדוגמא, במהלך נסיעה לעיירה פילוס PILOS  ראינו שלט עם הפניה למפלי Polylimnio Waterfalls. נסענו בכיוון עליו הצביע השלט וכך הגענו למקום יפיפה. ערוץ נחל מוצל עם גשרים, מפלים וברכות. המסלול די ארוך, אבל אפשר להשאר בתחילתו ולהנות משכשוך בבריכה הראשונה. אפשר כמובן להמשיך הלאה לעוד בריכות ומפלים.

המסקנה שלי מהטיול הזה היא שגם בלי תכנון מוקדם אפשר להגיע למקומות נפלאים פשוט צריך לצאת, לפקוח את העיניים והלב ולגלות אותם.

לקריאה נוספת על הטיול לפלופונז בבלוג של יפעת.

   יפעת פיירמן – Polylimnio Waterfalls

יפעת כתבה על מקום לינה מפתיע וכמוה גם נופר רונן מהבלוג "מטיילת מחוץ לקופסא" מספרת על גסטהאוס מקסים שמצאה לגמרי במקרה:

כשטיילתי עם בעלי בויאטנם, טיילנו בתקציב טיול נמוך מאחר שתכננו לטייל כמה חודשים. כל יום הזמנו גסטהאוס ליום למחרת וההחלטה איפה נישן נפלה בעיקר לפי המקום הזול ביותר אך בסטדנרט של מקום ראוי לשינה. 

באחת הפעמים החלטנו לנסוע לאזור טאם קוק וכשחיפשתי מקום לינה באינטרנט נתקלתי בגסטהאוס Chez Beo שהוא בעצם בקתות במבוק על הנהר. המקום קיבל ביקורות ממש טובות ועלה 12 דולר ללילה. למרות שחשדנו שיש קאץ' למחיר הזול מאוד לעומת איך שהמקום נראה, הזמנו לילה אחד ואמרנו שנחליט אם להשאר שם עוד אחרי שנישן שם.  אני כבר אגלה לכם שבסוף נשארנו שם לשבוע ורצינו להשאר יותר אבל כל הבקתות כבר היו מוזמנות. 

מדובר במקום שקט מאוד עם בקתות מקסימות ונוף להרים ולנהר קטן. בערב ישבנו לארוחת ערב משותפת עם כל אורחי הגסטהאוס והכרנו אנשים מקסימים. במהלך היום רכבנו על אופניים (חינם דרך הגסטהאוס) וחקרנו את האזור. בקיצור זה היה אחד המקומות המיוחדים ביותר שישנתי בהם והכל בזכות זה שניסינו לקצץ בהוצאות 🙂

 

מידע נוסף על הגסטהאוס ועל טאם-קוק אפשר לקרוא בבלוג של נופר.

 הגסטהאוס בטאם-קוק – נופר רונן

 

גם הוד בן בנימין מהבלוג "הוד, נקודה." חיפש אופציה זולה וגילה הפתעה נהדרת ולא מאוד מתוירת:

ערב אחד בעודנו יושבים בסלון החלטנו כמה חברים לפתוח אפליקצית טיסות והטיסה הכי זולה שתעלה, בה בוחרים וטסים. וכך למחרת מצאנו את עצמנו בעיר וילנה שבליטא. בוילנה מצאנו את התושבים של העיר כנכס הכי חשוב שיש לעיר להציע, חביבים, אדיבים, מארחים בביתם ובעסקיהם. דורשים לשלומך ומתרגשים שאתה שם בעירם.

הוד כתב בבלוג שלו על כל הדברים הנפלאים שמצא בוילנה.

 וילנה – הוד בן בנימין

 

תודה רבה לבלוגרים שהשתתפו בכתבה. בזכותכם גיליתי מקומות חדשים ומקסימים וגם הגעתי לכמה תובנות חשובות לגבי טיולים: לא לפחד לסטות מהמסלול שתיכננתם, לא להתבאס ממזג האוויר, אולי דווקא בגללו תגלו מקומות נהדרים ותובנה אחרונה – תקציב מצומצם הוא לאו דווקא מגבלה, להיפך, הוא יכול לשנות לכם את הטיול לטובה.

אם גם לכם יש סיפורים על מקומות מעניינים שגיליתם במקרה, ספרו לי עליהם בתגובות.


גם אני משתתפת במיזם "בלוגריות של טיולים מאירות את החודש". מטרת המיזם היא להאיר ולהעלות מודעות לעמותה הקרובה לליבנו. 

בחרתי להאיר על עמותת בשביל החיים שפועלת למניעת התאבדויות ותומכת במשפחות שיקירהן התאבדו.

אני חושבת שכמעט כל אחד מאיתנו מכיר באופן אישי אדם שהתאבד או חשב על כך ולמרות זאת זה נושא שלא כל כך מדברים עליו.

במדינת ישראל מתאבדים בכל שנה 500 אנשים ונוסף על כך יש 6000 ניסיונות התאבדות. העמותה פועלת לצמצום המספרים הללו וגם להעלאת השיח בנושא והמודעות אליו. 

לעמוד הפייסבוק של העמותה.

רוצים לקבל עדכונים, טיפים ודילים שווים שאני מוצאת? השאירו כתובת אימייל והרשמו לניוזלטר

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. יערה, איזה פוסט נהדר, שמראה שכולנו אוהבים לגלות מקומות במקרה, להיות מופתעים גם בטיול מתוכנן מראש ולוקחים שינוי בתוכנית כהזדמנות לגילוי.

    1. תודה רבה מיכל. אכן, יש לנו לא מעט דברים במשותף.

  2. יערה היקרה, איזה פוסט מעניין ושת"פ מוצלח!
    אהבתי מאד את לקט הסיפורים המיוחדים שהבאת פה, ושמחתי להשתתף ולשתף את הסיפור שלי.
    תודה גם על קרן האור שהארת על עמותת "בשביל החיים". בדיוק בימים אלה, אחרי לכתו של הזמר האהוב יגאל בשן, מתחדדת המטרה החשובה של הצלת חיים ותמיכה במשפחות שעמותה זאת לקחה על עצמה.

    1. תודה רבה אורלי.
      האמת שהחלטתי לבחור בעמותה הזאת עוד לפני המקרה המצער של יגאל בשן, אך זה רק מדגיש עד כמה הנושא הזה תמיד רלוונטי…

  3. רעיון אדיר – ביצוע מופלא. נהנתי לקרא כל מילה.
    תודה על ההזדמנות להשתתף בפרויקט היפהםנ

    1. תודה רבה ניני, איזה כיף שנהנית. וכמובן תודה שהשתתפת 🙂

  4. יערה, זו הפעם הראשונה בה אנו משתפות פעולה ואני מאד שמחה על כך. איזה פוסט משגע כתבת. קיבלת כאן את מיטב הבלוגריות ומיטב ההמלצות. תענוג אמיתי.

    1. תודה רבה רחלי, גם אני שמחתי לשתף פעולה ואשמח לעשות זאת שוב בעתיד 🙂

  5. יערה, הגעתי עם הפוסט שלך למקומות נפלאים. יצא פוסט זורם, מזמין וכיפי. נהנתי להשתתף ונהנתי לקרוא, תודה.

    1. אני ממש שמחה לשמוע 🙂
      כיף שהשתתפת

  6. יערה, איזה שלל מקומות מפתיעים ושווים נוספו לי עכשיו למגירת החלומות. אהבתי מאוד את הבחירה במשפט המפורסם של דר סוס ואת רוח הפוסט המעודדת גילוי וסקרנות.

    1. תודה רבה זיוה, איזה כיף לשמוע 🙂

  7. הי יערה, מגיעה אל הפוסט שלך קצת באיחור. תודה על ההזדמנות לספר את הסיפור שלי שמצטרף לשלל סיפורים של מטילים שמעיזים לצאת מהמשבצת הנוחה והמוכרת. בטוחה שלכל מי שמטיל יש באמתחתו סיפור כזה על הפתעה לטובה שקרתה כי העזו לתת ליד המקרה להוביל, במקום להיצמד בנוקשות לתוכנית המקורית.
    אהבתי מאוד את הפוסט ואת הרעיון ליצור כזה שיתוף פעולה בין המטיילים שמביאים כל אחד סיפור ממקום אחר.

    1. תודה רבה אילנה!
      גם אני שמחתי שהשתתפת ובכל חושבת שחשוב לעודד מטיילים לסטות קצת מהתכנונים ולגלות מקומות נפלאים

התגובות נעולות.

סגירת תפריט

רוצה לקבל עידכונים, טיפים ודילים שווים שאני מוצאת?

לעולם לא אשלח לך ספאם או אעביר את הפרטים שלך לאדם אחר

דילוג לתוכן