לגלות את הגליל

סיפור ההיכרות שלי עם הגליל המערבי התחיל אי שם בשנת 2004. בדיוק סיימתי קורס תצפיתניות והציבו אותי בבסיס זרעית שבגבול לבנון. אחרי ים של דמעות על כך שלא הוצבתי בגזרה הדרומית החמה והמעניינת, התחלתי להתרגל לרעיון ולחבב את השקט והפסטורליה של הגליל.

מתוקף תפקידי הרגשתי שהכרתי את הגזרה כמו את כף ידי. הכרתי את שמות הישובים, היכן הם ממוקמים, איזה כבישים מובילים אליהם ובגדול ידעתי לזהות אותם מתוך שינה (של קצת פחות מ-6 שעות בסופי שבוע…)

Fast-forward ארבע-עשרה שנים קדימה 😮 – רק עכשיו הבנתי עד כמה ההיכרות שלי עם המקומות האלה היתה שטחית. הכרתי אותם רק בשמות ולא יותר. כמובן שביקרתי במסלולים המתוירים שבגליל – ראש הנקרה, אכזיב, המונפורט וכו'. אך לא יצא לי להכיר את האזור מעבר לזה.

לאחרונה גיליתי את הגליל המערבי בצורה הכי טובה שאפשר בעזרת שתי נשים מדהימות – רינתה בלסון מ"רינתה בדרכים" וטל לביא מ"טלטול הפקות – חוויות יוצאות מגדר הגליל". שתיהן גרות בגליל, שופעות ידע לגביו ומכירות כל פינה בו.

טל ורינתה ארגנו לנו סיור בלוגריות מושלם בגליל המערבי. הן השקיעו מחשבה רבה בהתאמת התכנים כך שכולנו נהנה (היינו חבורה של 15 נשים עם תחומי עניין מגוונים) ודאגו לפנק אותנו בהפתעות לאורך כל היום.

במהלך היום שמענו מהן סיפורים על הגליל, על התושבים ובעיקר המלצות לדברים מעניינים לעשות שם שגרמו לי להבין שהסיור הוא רק "על קצה המזלג". יש עוד כל כך הרבה דברים לראות ולאכול באזור, בדגש על לאכול. היה קצת מתסכל לשמוע – "פה יש מאפיה נהדרת", "כאן יש פאב עם אווירה מעולה" וכו' ולא להיות מסוגלת לבדוק אותם בעצמי 😊. בקיצור, אין לי ספק שאני עוד אחזור.

הסיור התמקד בשני דברים שאני מאוד אוהבת: מקומות מקסימים ופחות מתוירים ואנשים, בדגש על אנשים שהלכו אחרי הלב שלהם והגשימו חלום.

פתחנו את הבוקר במושב רגבה ב"בית מלאכה – סטודיו ליצירה ישראלית". זה מסוג המקומות שכל חובב עיצוב ברמה כזאת או אחרת יכנס אליו ולא ירצה לצאת.

ענת וזוהר, בעלי המקום, לקחו דונם של לולים(!) והפכו אותם לחלל הכי אסתטי ומזמין שיש. הם מתייחסים למקום כמו לבית והדבר ניכר בפרטים הגדולים והקטנים.

ב"בית מלאכה" תמצאו אוסף מרשים של פריטים המעוצבים על ידי מעצבים ישראליים. בנוסף, הוא משמש בית למגוון סדנאות, החל מסדנאות בישול דרך לימודי סטיילינג וכלה בסדנאות נגרות.

ניתן לערוך במקום אירועים ואפילו נערכו שם כמה חתונות. אם תשאלו אותי, זה מקום מושלם למי שמחפש חתונה אינטימית ומיוחדת.

התחנה הבאה שלנו היתה מקום מרגש במיוחד – "מארג" בכפר ורדים. שמעתי על המקום בעבר וממש שמחתי להגיע לשם.

"מארג" הוא מיזם מעורר השראה ששם דגש על שילוב של בעלי מוגבלויות בקהילה, דואג לרווחתם ולתעסוקה עבורם.

במתחם יש מספר סדנאות בהן עובדים המשתקמים – טקסטיל, קרמיקה ונגרות. בנוסף יש בית קפה מעולה אותו הם מפעילים ובו נמכרים הפריטים שמיוצרים בסדנאות.

ניתן לקנות את המוצרים שמיוצרים ב"מארג" בחנות שנמצאת במקום ומדובר בפריטים מהממים (כמו שאתם יכולים להתרשם מהתמונות) כל ההכנסות מהחנות ומבית הקפה הן תרומה לרווחת המשתקמים.

כסאות וציפורי קרמיקה שמיוצרים ב"מארג"

בסיור במקום עברנו בין הסדנאות השונות, הכרנו את המשתקמים ושמענו את הסיפורים שלהם.

אחד מהם הוא סיפור יוצא דופן של אחת המשתקמות שמרותקת למיטה ויכולה להזיז רק רגל אחת. הבחורה מבריקה מבחינה מנטלית ועל כן התאימו לה עבודה שמתאימה ליכולות שלה – היא מנהלת את עמוד הפייסבוק של המקום בעזרת מחשב שאותו היא מתפעלת בעזרת הרגל.

דבר נוסף מפתיע שגיליתי הוא שיש קורס מיוחד במכללת אורט בראודה, שמטרתו לייצר עזרים ייחודיים למשתקמים ב"מארג", שיקלו עליהם בעבודה.

הביקור במקום הוא חוויה ייחודית המשלבת בילוי בבית הקפה ובחנות, לצד היכרות עם אנשי המקום (המשתקמים והמתנדבים) והסיפורים המרתקים שלהם.

משם המשכנו ל"סדנת התחריט ע"ש גוטסמן" בקיבוץ כברי. זו אחת משתי סדנאות כאלה הקיימות בארץ (השניה נמצאת בירושלים).

העיצוב של חלל הסדנה הוא ניגוד גמור למה שעולה בראש כשחושבים על קיבוץ – הוא אסתטי, מרווח, מדויק ודי מינימליסטי.

הסדנה היא מקום עבודתם של אמנים מכל הארץ והיא מצוידת במכבשים ובציוד נוסף ליצירת הדפסים. במקום מתקיימות סדנאות הדפס למתחילים ולמתקדמים.

בנוסף לכך, יש במקום שתי גלריות המציגות את עבודות האמנים. התערוכה המוצגת בגלריה התחתונה נקראת "האדום אדום הזה" – בהשראת האחד במאי. כמשתמע משמה היא על טהרת הצבע האדום. בין מגוון העבודות בתערוכה, שמתי עין במיוחד על עבודותיו של צדוק בן דוד.

אם אתם חובבי אמנות, ממליצה בחום לקפוץ לשם כשאתם באזור. המקום פתוח בכל ימות השבוע למעט שישי. ניתן להגיע ביום שישי בתיאום מראש בלבד.

לקראת סוף היום הגענו לדובדבן שבקצפת (לפחות מבחינתי) – "תמר וגפן – אירוח ויין בוטיק בגליל". זהו מלון בוטיק מטריף שנמצא במצפה הילה.

עצרנו שם כדי לשמוע את הסיפור של בעלי המקום, תמי וירון, לטעום את היין המעולה שהם מכינים ביקב שלהם ולהעיף מבט בסוויטות המושלמות (ולהצטער שאנחנו לא נשארות שם לישון…)

המלון הוא חלום ישן של תמי, וירון הוא זה שעוזר לה להגשים אותו – היא אחראית על העיצוב האסתטי והנפלא והוא אחראי על הבניה והיקב.

בדומה לתמי, גם לי יש חלום לפתוח מקום אירוח ולכן היה לי כיף במיוחד לשמוע את הסיפור שלה ולראות איך הצליחה להגשים את החלום למרות הקשיים הכרוכים בהקמת מקום כזה.

המלון מיועד לזוגות בלבד ומתאים מאוד למי שמחפש שקט ושלווה.

לכל חדר יש חצר מרווחת ומפנקת מוקפת בעצים ובה ג'קוזי ופינות ישיבה. החדר עצמו גם הוא מרווח וחוץ מהמיטה יש בו גם ספה קטנה על ספסל אבן ומטבחון קטן.

ביקב שבמקום מכין ירון יין אדום שברובו מבוסס על ענבי טמפרניו והוא לא מכיל ביסולפיט (לידיעת הרגישים 😊). את היין לא תמצאו בחנויות, הוא מיועד להנאתם של אורחי המלון בלבד. חוץ מיין תקבלו עוד הרבה פינוקים קטנים ושווים בחדר.

עדכון: ב-2021 הזדמן לי סוף סוף להתארח בתמר וגפן והיתה חוויה מושלמת. תוכלו לקרוא את ההמלצה המפורטת שלי והמלצות נוספות למסעדות וטיולים באזור בכתבה הזו.

היום הגיע לסופו וכמו הקלישאה סיימתי אותו לגמרי עייפה אך מרוצה. היה לי יום מרתק, נהניתי להכיר את הפינות הנסתרות של הגליל ואת האנשים המדהימים שעומדים מאחוריהן.

אם עשיתי לכם חשק להכיר את הגליל קצת אחרת, אני ממליצה לכם לפנות לטל ורינתה והן יתפרו לכם סיור שמתאים בדיוק להעדפותיכם. תוכלו לעשות זאת בלחיצה כאן.

לסיום, תודה מיוחדת לעינת הרשקו מהבלוג "אלטר-נע-טיבה", יוזמת הסיור, על ההזמנה להשתתף ולמיכל בן-ארי מנור מהבלוג "רואה עולם", על שקישרה אותי לעינת.